א. אחת לארבע שנים מעלין ישראל קורבן חגיגה לדמוקרטיה, הוא חג הבחירות של אנשי
כנסת הגדולה. וכיוון שזריזין מקדימין למצוות נהגו להקדים הבחירות ולקיימן כל
שנתיים, בבחינת כל המרבה הרי זה משובח, ועל כן נקראנו "עם הבחירה" ובנו בחר
הקב"ה מכל העמים בבחירות מקדימות.
ב. עם בוא יום הבוחר הגדול והנורא נהגו מפלגות ישראל לנקות את האורוות,
ולהחליף את המצעים מדי שבוע כמנהג קהילות קדימה. וכיוון שעושים זאת בחיפזון,
לא מספיק מצעם להבשיל ויוצא כמצע של מכונה, מחורר ובלתי אכיל, הוא הקרוי: מצע
מנותק מהעם.
ג. שלושים יום קודם החג עושין פרסומי ניסא ומציבים דיוקנאות המתמודדים על שלטי
חוצות ותחת כל רמזור רענן, וכל כיס הגדול מחברו – שלטו גדול הימנו. מצווה מן
המובחר להציב בכל סמארטפון דמות איקונין של משיח צדקנו נפתלי שבע רצון ומלא
ברכת האקזיט, הפוקד להצביע ל"טב" לחיים ולאיילת שקד.
ד. ארבעה-עשר יום קודם החג מתחילין בשידורי התעמולה, שהיא מצווה שאין לה לא
טעם ולא ריח, ולא בכדי "המקבל ג'אנק מייל יקראנו ומייד יעבירנו הלאה, ש'כל
ישראל ערבים זה לזה', ולמה יבזבז רק הוא את זמנו לריק? ועוד מנהג ראיתי לרומם
את המייל ברוב תשבחות - דוגמת "ענקקק" ו"גדוללל". גיל סלוביק חיבר את הלכות
הג'אנק מייל
עולה "תעמולה" בגימטרייה כדי "תעלומה". ועוד נהגו להשמיע בת קול בטלפון שלוש
פעמים ביום, כדכתיב: "היי, זאת שלי", ומנהג נאה להשיב לבת הקול: "טוב, ביי".
ועוד שמועה נוראה שמעתי שמלאה הארץ סמס של מדגמים שהם כעבדים המסמסים את הרב
על מנת לקבל כלום.
ה. מנהג נאה נהגו הפרסומאים לקשר את כל סלוגניהם אל החג, ומלאו עיתוני ישראל
בפרסומות "השנה בוחרין מזרן פלוני" או "העם החליט – רכב פלמוני". והמפרסם
והתקציבאי ישבו לשתות, ומחלקת הקריאייטיב נבוכה.
ו. אין ימים טובים לישראל כימי הבחירות, שהם אסורים בעבודה ובכל מלאכת מחשבת,
שבכך מידמים הבוחרים לנבחריהם – ודי לח"כימא ברמיזא. ובזה היום זוכים הדתיים
לשבת של חילוניים, ויוצאים לטייל בקניונים ובאאוטלטים כדי לקיים מצוות השופינג
בכל דקדוקיה ופרטותיה ותרי"ג שקיות התלויות על הבעל, ועורכות הרשתות מבצעים על
שארה, כסותה וסוף עונתה של האישה, והן הנקראים הסכמי עודפים.
ז. מאימתי מצביעין? משיבחין בין תכלת של לבני ללבן של לפיד. המהדרין משכימין
באשמורת הבוקר כדי לילך לבית הבחירה ראשונים ולהקדים התור. וכיוון שעמך כולם
צדיקים מגיעים כולם יחד, ובתור ישראלי אחד ישלֶשוּן, ומתנשאים ברעש גדול
כדכתיב: "קול התור נשמע בארצנו". מנהג נאה לברך איש את רעהו בברכת "פתקא טבא".
משנחתם גזר הדין במעטפה, יעבור לפני התיבה וישלשלה לקלפי וטוב שיברך "אשר יצר"
ח. כיצד מצביעין? נכנס אל לשכת הקלפידרין ובית דין של שלושה משביעין אותו:
"אישי בוחר גדול – הכנס פתק אחד בלבד שמא יארע בך פסול". הוא פורש ובוכה
שחשדוהו, והן בוכין שלא יכולים לפרוש עד הלילה. יטול המעטפה ויילך אל מאחורי
הפרגוד, שאין הברכה שורה אלא בקלפי הסמוי מן העין, ויאמר: "יהי רצון מלפניך
בפיסת נייר זו עם אותיות שמך המיוחד תשפיע שפע ברכות למכון בית נבחרינו".
משנחתם גזר הדין במעטפה, יעבור לפני התיבה וישלשלה לקלפי וטוב שיברך "אשר
יצר".
ט. רשעים מצאצאי לבן הארמי נוהגים לשלשל לקלפי פתק לבן, ומסתמכים על מאמר "אם
יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו". ובעיניי עדיף שיישבו בשב ואל תעשה, מאשר בקום
עשה כלום, שהוא כעבד שבא למזוג לרבו ושפך עליו קנקן ריק.
י. נס נעשה להם לישראל שבבוקרו של חג זוכים לתחיית המתים, ונוהרים אל הקלפיות
כאגודה אחת, עד שמתרוקנים קברות התאווה לשלטון. וכדי שלא לפגוע בגדרי הצניעות
טוב להציב בכל קלפי דרישה אל המתים: אל נא תהלכו בקלפיותינו בתכריך לא צנוע.
מת שלא החליט למי להצביע לא יקום לתחייה, כאותה גולגולת שראה הלל צפה על פני
המים, שהיא בבחינת קול צף.
י"א. כיצד מונין? מכבדין את אב בית הדין בפתיחת התיבה ומונין בקול: אחת, אחת
ואחת, ומסיימין אחת ושתיים. בקלפיות של פריפריה ובערי הבדווים מונין יותר
קולות משהצביעו, ומאשימין את זה שמנה שהוא סופר סתם, ומגיעים חלילה לידי
ערעורים אסורים ושבירת הכלים זה על ראשו של זה.
י"ב. כמין אצטגנינים יש בישראל המנבאים דינן של מפלגות בכישוף הסטטיסטיק"א,
ומשתמשין בנוסחאותיו של הצורר אוקלידס ימ"ש, כאותו קמיל המצליח בפוקס - ומינה
צמח מצאצאיות הצמח-לא-צדק, ועליהם נאמר: מדבר סקר תרחק.
י"ג. מיד במוצאי החג מקרינים את מדגמי הערוצים בטלוויזיה המשוקצת, ומנהג יפה
להקרינם על בנייני עזריאלי בבחינת "וכל העם רואים את הקולות". צדיק יש בישראל
שכל דבר סקר שבא עליו מפרשו לטובה, והוא נשיאן של ישראל שמעון איש מדגמזו.
י"ד. חג הבחירות יום דין הוא, ועוזרים פרלמנטריים ייחפזון וחיל ורעדה יאחזון,
ועל המפלגות בו ייאמר איזו לקואליציה ואיזו לאופוזיציה מי תתאחד ומי תתפרק,
וח"כים בו ייפקדו להזכירם לחיים או למוות פוליטי. וכל הסוקרים עוברים בערוצי
הטלוויזיה כבני מרון והוא להם כיום הכיפורים, כמאמר הפיוט: "אמת מה נהדר מראה
סוקר גדול בצאתו מן המדגם בשלום בלי טעות דגימה".
ט"ו. עם תום מסעי הבחירות ממנין מטות למפלגות. נהגו ראשי המטות להתעלם ממאמר
"בנפול אויבך אל תשמח", ולצהול עם הישמע המדגם המפורש כשהוא יוצא מפי סוקר
גדול. ואינו מנהג טוב, שמדגם הוא כקורבן עולה ויורד, ואין טעם לזעוק "מהפך
פשטא" בחצות רק כדי להפוך לירח בן יומו באשמורת הבוקר.
ט"ז. איש תקשורת השומע את דבר נצחון ביבי על המצוקים יעשה קריעה וינהג מנהגי
אבלות חודש ימים, ובכל אתר שדבר ניצחון הימין מגיע, אבל גדול לכתבים וצום ובכי
ומספד בפלייליסט של גלגל"צ, שק ואפר יוצע לפרשנים מחשבי הקיצין.
י"ז. הזוכים בבחירות יעשו התרת נדרים כדי שיזכו להיכלל בגדר סנהדרין בטלנית
המקיימת הבטחה אחת לשבעים שנה. חסידים ואנשי מעשה עושין כפרות על הציבור
ומסובבין אותן על האצבע הקטנה, וטוב שיאמרו: "זו חליפתי, זו עניבתי – זה
הציבור יילך לעזאזל ואני אלך ואכנס ללשכה ולרכב השרד". ואל המפסידים נאמר: מי
שלא אכל מופלטה במוצאי הפסח, יאכל אותה בבחירות.
י"ח. אשרינו שזכינו בדורנו שאנו ממנים פרנסים שאין קופה של שרצים כרוכה
אחריהם, אלא אלף אלפי אלפים ורבי רבבות קופות שרצים הכרוכות מלפניהם, מאחוריהם
ומצדדיהם, ומקיימין מאמר "ולדבקה בו" על כיסא הכבוד שלהם.
י"ט. מי שלא עלה בידו לקיים מצוות הבחירות בעוד יום, יכול להשלימה ביום בחירות
קטן (פריימעריז בלע"ז), ומנהג נאה להתפקד לכמה מפלגות ולערבב את השטן. המתפקד
לליכוד יאמר: "על דעת המקום ועל דעת הארגז אנו מתירין להתפקד עם העבריינים".
כ. שאלות מאליפות נשאלתי בדיני הבחירות וקצרה היריעה מהכיל: מפלגה שלה שלושה
ראשים – על איזה מהן להניח תפילין; בית יהודי שכולו מלא בגויים, האם צריך
מזוזה; האומר "שלי שלי" ו"היי, זאת שלי" – איזו מידה היא; האם מותר לציפורה
לעשות לעצמה שילוח הקן אם לא תגיע לצמרת; האם מעמד הביניים הוא ישראלי בעיניי;
האם למפלגה שנצטמקה יפה יש דין קדימה; ומה דין יהודים המבינים ערבית במנחה
